<h1>סמ"ק מצוריך סימן קצ"ז — פרישת הר"פ</h1>
<h2>דף יב:</h2>
דין מקוה. פי' חכמים שצריך שיהא כולו בידי שמים וכולו שאוב פסול מן התורה אבל אם כולו מי גשמים כשר, ואם חסר משהו ממ' סאה שדרשו חכמים שצריך להיות במקוה ונפלו לתוכן שלושת לוגין מים שאובין פסלוהו מדרבנן, ודווקא משנים או שלושה כלים וכל שכן כלי אחד אבל בארבע או יותר כשר כדאמרינן פרק קמא דתמורה (דף י"ב). [פי' דאין זה שיעור חשוב כיון שנחלקו הג' לוגין בד' חלקים או יותר אבל בג' כלים יש בכל כלי לוג ודבר חשוב הוא, עכ"ל תוס' (שם ד"ה יוסף). וכתב הר"ם, במה דברים אמורים שלא נתכוין לרבות המקוה אבל נתכוין לרבות המקוה אפילו נפל משקל לדינר בכל שנה מצטרף לג' לוגין בין שקדמו הכשרים את הפסולים בין שקדמו הפסולים את הכשרים או שהיו הכשרים והפסולים נפלו למקוה כאחת כיון שנפלו ג' לוגין שאובין לתוך מ' סאה או לפחות ממ' סאה נפסל הכל ונעשה שאוב, עכ"ל המיימון (הלכות מקואות פ"ה ה"א). ונראה לי שמביא ג' לוגין חסר קורטוב מים שאובין בכלי אחד ומשלים מ' סאה לכתחילה, עכ"ל תרומה חדשה והביא ראיות]. ולפי זה אין צריך לנקוב הכלים ששואבין בהן המקוה כדי לנקותן. [פי' דאף על גב דאי אפשר שלא יפול מן הכלי מעט מן המים במקוה בכל פעם ופעם ומצטרף לג' לוגין מכל מקום אין לחוש בזה דהוי כד' כלים או יותר דלא מצטרפי בפחות מלוג בפעם אחת, עכ"ל. ומכל מקום טוב לנקוב אותו מלמטה בכונס משקה. וצריך שיהא המקוה בקרקע אך אם היא בתוך כלי פסול, ואם הוא בקרקע והמקוה שלם ואחר כך נותן לתוכו כל מים שבעולם לא פסלוהו. [ואומר שמותר להטביל כלי בתוך כלי בתוך הבאר מדאמר פרק חומר בקודש (דף כ"ב) ומטבילין כלי בתוך כלי לתרומה אבל לא לקדש וכיון שמותר לתרומה כל שכן לחולין בלבד שיהיו המים צפין על כלי החיצון בשביל השקה שאז יהיו המים שבבאר ושבכלי הכל ביחד, עכ"ל התשב"ץ (סי' שס"א)]. ושאר משקין אם נתן סאה ונטל סאה כשר עד רובו, פי' חכמים עד י"ט סאין, ואם יש במקוה כ"א סאין מי גשמים ממלאין י"ט בכתף, ופותקין — פי' למקוה — על ידי המשכה והן טהורין שהשאיבה מטהרת ברבייה ובהמשכה, ודוקא ברבייה בהמשכה אבל כולו בהמשכה לא כר' אליעזר בן יעקב (תמורה י"ב), פי' ברבייה ובהמשכה כגון שיש שם מים כשרים רוב והשאובין באו למקוה על ידי המשכה ופר"י בתשובה שיעור המשכה ג' טפחים. ואם המשיכום על ידי צינור שחקקו ולסוף קבעו פוסלין המקוה, אבל אם קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל מפני שאין עשויין לקבלה, וכן צינור שלא חטטאוהו באמצע אפילו לקבל צרורות אבל אם חטטאוהו באמצע אפילו לקבל צרורות בין בשל עץ בין בשל חרס נפסל בכל שהו, אבל אם ירד בתוך הקבלה עפר ונכבש כשר כרבי יוסי, [סילון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע אינו פוסל מפני שאינו עשוי לקבלה, עכ"ל ס"ג]. ותנן בפ"ד מקואות המניח טבלא תחת הצינור אם יש לה לבזבז פוסלת ואם לא אינו פוסלת זקפה להדיח בין כך ובין כך אינה פוסלת, פי' לבזבז שפה מד' רוחותיה, ומה שאמרו שמי צינור פוסלין המקוה היינו כשנופלין המים מן הצינור למקוה אבל אם נפלו בקרקע מן הצינור המשכה היא וכשירה, וכשיש למקוה כ"א סאה והמשיכה לו י"ט סאין כשר המקוה גם לטבול בו אבל שאיבה שהמשיכה כלה אין טובלין אך יוסיפו מ' סאה ממי גשמים טהורין. ודין ג' לוגין מים שאובין היינו מכלי אחד או משנים ושלושה והוא דמתחיל השיני עד שלא פסק הראשון אבל מד' כלים אין מצטרפין כיוסי בן חוני דסתם מתניתין כוותיה, [תמיד בכל עת ובכל זמן אחד כלים קטנים ואחד כלים גדולים ואפילו כלי אבנים כלי גללים כלי אדמה, עכ"ל ס"ג (סי' רמ"ח)]. והשאיבה שאמרנו שפוסלת היינו כשנשאבו מדעת אבל המניח קנקנים בראש הגג רבי יוסי אומר ישבר הקנקנים או יכפה אותם והמים הנקוים כשרים אבל לא יערה שאם הגביה הקנקן ועירה אותו הוי כל המים שאובין. הניח כלי תחת צינור (שבת דף ט"ז) בשעת פיזור עננים כשירים בשעת קשור עבים ולא נתפזרו דברי הכל פסולין, ולא נחלקו אלא כשהניחן בשעת קשור עבים ונתפזרו וחזרו ונתקשרו דמר סבר בטלה מחשבתו כו' ונראה דהלכה כבית הלל ואליבא דרבי יוסי בן חוני. [תקנתי בספרד בכמה מקומות נסרים פשוטים מחוברים מלמטה כעין סילון לקבל מי גשמים לירד למקוה שאינן פוסלין המקוה לפי שאינן עשויין לקבלה, עכ"ל ס"ג].
